כלב אכל שוקולד? מחשבון רעילות לכלבים ולחתולים

זה תלוי בשלושה דברים: סוג השוקולד, הכמות ומשקל הכלב. הרף שממנו מתחילים סימנים קלים הוא כ-20 מיליגרם מתילקסנטינים לכל קילוגרם משקל גוף.

בפועל, אלה הכמויות שמגיעות לרף הזה: לכלב של 5 ק"ג, 43 גרם שוקולד חלב, 9 גרם שוקולד מריר 60 אחוז, 6 גרם שוקולד אפייה או 4 גרם אבקת קקאו. לכלב של 15 ק"ג, 130 גרם שוקולד חלב, 28 גרם מריר 60 אחוז, 19 גרם שוקולד אפייה או 12 גרם אבקת קקאו. לכלב של 30 ק"ג, 261 גרם שוקולד חלב, 56 גרם מריר, 38 גרם שוקולד אפייה או 23 גרם אבקת קקאו.

כדי להמחיש עד כמה זה קופץ: חפיסה אחת של 100 גרם שוקולד מריר 70 אחוז אצל כלב של 10 ק"ג נותנת כ-122 מיליגרם לקילוגרם, מנה שנמצאת בטווח שדווח כ-LD50. אותה חפיסה בשוקולד חלב נותנת 23 מיליגרם לקילוגרם, כלומר רף של סימנים קלים בלבד. ההבדל הוא פי חמישה.

אלה הערכים המקובלים למתילקסנטינים בכל גרם מוצר: שוקולד לבן כמעט אפס, בערך 0.05; שוקולד חלב כ-2.3; שוקולד מריר 40 עד 49 אחוז כ-7.6; מריר 50 עד 59 אחוז כ-9.1; מריר 60 עד 69 אחוז כ-10.7; מריר 70 עד 79 אחוז כ-12.2; מריר 80 עד 89 אחוז כ-13.8; מריר 90 אחוז ומעלה כ-15.5; שוקולד אפייה לא ממותק כ-16; אבקת קקאו כ-26; קליפות קקאו למולץ' גינה כ-9; אבקת שוקו מוכנה כ-2; ממרח שוקולד כ-1; עוגה, בראוני או קוקיז כ-1.5; וגלידת שוקולד כ-0.6.

אם על העטיפה כתוב אחוז קקאו, יש חישוב מדויק יותר. לפי מדריך מרק הווטרינרי, כמות המתילקסנטינים לגרם שווה בערך 15.5 כפול אחוז הקקאו. חפיסה של 65 אחוז מכילה כ-10.1 מיליגרם לגרם.

שוקולד לבן הוא היחיד שאינו מסוכן מבחינת מתילקסנטינים, כי אין בו מוצקי קקאו. עדיין, תכולת השומן והסוכר הגבוהה שלו עלולה לגרום להקאות, לשלשול ובמקרים מסוימים לדלקת לבלב.

מתקשרים לווטרינר או לבית חולים וטרינרי הפועל 24 שעות, ומיד. אוספים שני נתונים לפני השיחה: מה בדיוק נאכל, כולל אחוז הקקאו אם כתוב על העטיפה, וכמה גרם, לפי ההערכה המקסימלית של מה שנעלם.

אין לגרום להקאה בבית. מי חמצן וחומרים אחרים שמומלצים באינטרנט עלולים לגרום לדלקת קיבה מדממת, והם מסוכנים במיוחד אם החיה כבר מראה סימנים או אם היא מפרכסת, כי אז יש סיכון לשאיפה לריאות. ריקון הקיבה הוא פעולה שווטרינר עושה, עם תרופה מבוקרת ובניטור.

הזמן משנה מאוד. בשעות הראשונות ניתן לרוקן את הקיבה ולתת פחם פעיל, ובכך למנוע חלק גדול מהספיגה. שוקולד מאט את התרוקנות הקיבה ולכן החלון ארוך יחסית, אבל הוא נסגר. אחרי שהספיגה כבר קרתה, הטיפול הוא תומך: נוזלים לווריד, שליטה על קצב הלב ועל פרכוסים, וניטור.

הסימנים מופיעים בדרך כלל תוך שעתיים עד ארבע שעות מהאכילה, אך יכולים להתחיל גם מאוחר יותר. הסדר האופייני הוא הקאות, שלשול, שתייה מרובה והשתנה מרובה, אחריהם חוסר מנוחה והיפראקטיביות, אחריהם קצב לב מהיר והפרעות קצב, ובמנות גבוהות רעד, פרכוסים, חום גוף גבוה וקריסה.

מה שהופך את זה לממושך הוא שזמן מחצית החיים של תיאוברומין בכלב הוא כ-17.5 שעות, בהשוואה לשעתיים עד שלוש בבן אדם. הכלב פשוט לא מפנה את החומר במהירות, ולכן הוא מצטבר. הסימנים יכולים להימשך 24 עד 72 שעות, ולעיתים אף יותר. גם אם החיה נראית טוב בשעות הראשונות, זה לא סוף הסיפור.

כן, ותאורטית הם אפילו רגישים יותר לתיאוברומין מכלבים. בפועל הרעלות שוקולד בחתולים נדירות בהרבה, משתי סיבות: לחתולים אין קולטני טעם למתוק ולכן שוקולד לא מושך אותם, והם בררנים יותר באוכל.

אבל בגלל המשקל הנמוך, כמות קטנה מגיעה למנה גבוהה מאוד לכל קילוגרם. חתול של 4 ק"ג שאכל 10 גרם שוקולד מריר 70 אחוז קיבל כ-31 מיליגרם לקילוגרם, כלומר מעל רף הסימנים. הספים הקליניים המקובלים נגזרו ממחקרים בכלבים, ולכן בחתול נכון להתייחס לכל אכילה של שוקולד כמצב שמחייב שיחה עם וטרינר, גם בכמות שנראית זניחה.

מולץ' מקליפות קקאו מכיל בערך 9 מיליגרם מתילקסנטינים לגרם, כלומר יותר מפי שלושה משוקולד חלב, והריח שלו מושך כלבים. חלק מהיצרנים מסירים את המתילקסנטינים בתהליך הייצור וחלק לא, ואין דרך לדעת מהאריזה.

כלב שאוכל מולץ' קקאו יכול להגיע למנה גבוהה מהר מאוד, ובנוסף יש סיכון לחסימת מעיים מהסיבים. אם יש לכם כלב, שווה פשוט לבחור מולץ' מסוג אחר.

עדיין כן, להתקשר. שתי סיבות. הראשונה היא שזמן מחצית החיים הארוך אומר שהחומר עוד במערכת, וסימנים יכולים להופיע בשלב מאוחר. השנייה היא שהערכת הכמות שנאכלה כמעט תמיד שגויה כלפי מטה, כי קשה לדעת מה בדיוק נעלם מהאריזה.

וטרינר שיודע את הנתונים יכול להחליט אם צריך ניטור, בדיקת אק"ג, נוזלים או שאפשר להישאר בבית עם השגחה. ההחלטה הזו היא שלו ולא של המחשבון.