מחשבון קלוריות לכלבים ולחתולים

לא, ולא כדאי. כשהפער בין הכמות הנוכחית ליעד עולה על כ-15 אחוז, מומלץ לרדת בהדרגה על פני מספר שבועות. קיצוץ חד יוצר רעב, חיטוט בפח, קבצנות ולעיתים בעיות עיכול, והוא גם פוגע בהיענות של הבעלים לאורך זמן. הכלל המעשי הוא להוריד עד כ-15 אחוז מהכמות בכל שבוע אצל כלבים, ועד כ-10 אחוז אצל חתולים.

אצל חתולים זה קריטי במיוחד. ירידה קלורית חדה או צום מסכנים בליפידוזיס כבדית, מצב שעלול להיות מסכן חיים, ולכן חתול אף פעם לא עובר לדיאטה בבת אחת. בנוסף, אם מחליפים גם את סוג המזון, ההחלפה עצמה נעשית על פני שבעה עד עשרה ימים בערבוב הדרגתי, כדי לאפשר למערכת העיכול ולחיידקי המעי להסתגל.

חשוב לזכור שהמעבר צריך לכלול את כל מה שנכנס לפה, לא רק את המזון היבש. אם החיה מקבלת גם שימורים וגם חטיפים, מחשבים את סך הקלוריות היומי ומורידים ממנו בהדרגה. במקרים רבים החטיפים הם הגורם הגדול ביותר לחריגה, ולכן הצעד הראשון הוא להחזיר אותם לתקציב.

יש הבדל עצום, אבל רובו כבר מובנה בנוסחה. חישוב הקלוריות מבוסס על המשקל בחזקת 0.75 ולא על המשקל עצמו, וזה בדיוק מה שמתקן את ההבדל המטבולי בין חיה קטנה לגדולה. לברדור בוגר של 30 ק"ג שוקל פי עשרה מיורקשייר טרייר של 3 ק"ג, אבל צורך רק פי 6.6 קלוריות. חיה קטנה שורפת יותר קלוריות לכל קילוגרם, וזה כלל ביולוגי שחל על כל היונקים.

מעבר לגודל, יש שלושה מקומות שבהם לגזע יש השפעה מתועדת. ראשית, בשלב הגדילה. מחקר שהשווה גורי יורקשייר טרייר לגורי לברדור מצא שהנוסחה המקובלת של NRC מעריכה ביתר את הצורך של גזעים קטנים בין גיל 10 ל-20 שבועות, ושצריכת האנרגיה של היורקשייר הייתה נמוכה מזו של הלברדור עד גיל 29 שבועות. שנית, בגנטיקה. אצל לברדורים ופלאט קוטד רטריברים זוהתה מוטציה בגן POMC שקשורה לתיאבון מוגבר, למשקל ולאחוז שומן גבוהים יותר, וגם לקצב חילוף חומרים נמוך יותר במנוחה. ללברדור יש את שכיחות ההשמנה הגבוהה ביותר מבין כל הגזעים שנבדקו. שלישית, בהרכב הגוף. סייטהאונדים כמו גרייהאונד ווויפט נושאים אחוז שריר גבוה ואחוז שומן נמוך משמעותית, ולכן צורכים יותר ממה שהנוסחה מנבאת.

כן, בתנאי אחד: שהמזון הרטוב מוגדר מלא ומאוזן. על האריזה יהיה כתוב מזון מלא או Complete pet food, וזו הצהרה שמחייבת עמידה בדרישות התזונתיות המלאות. מזון רטוב מלא ומאוזן יכול להוות מאה אחוז מהתפריט לאורך כל החיים. אצל חתולים יש לכך אפילו יתרון, כי תכולת המים הגבוהה תומכת בצריכת נוזלים ובבריאות דרכי השתן.

לעומת זאת, מזון המוגדר משלים או Complementary אינו מיועד להיות התזונה היחידה. הוא לא מספק את מלוא הוויטמינים והמינרלים הנדרשים, ולכן האכלה בלעדית בו לאורך זמן עלולה ליצור חסרים תזונתיים. את המזון המשלים מומלץ להשאיר בטווח של 10 עד 25 אחוז מהקלוריות היומיות.

בדרך כלל אין סתירה, יש שתי סיבות פשוטות. ראשית, ההמלצה על השק ניתנת כטווח רחב שמכסה גם חיה מסורסת וגם לא מסורסת, גם רגועה וגם פעילה. המחשבון מצמצם את הטווח הזה לחיה הספציפית שלך, ולכן התוצאה תיפול בתוך הטווח של השק אך בדרך כלל בחלק התחתון שלו. שנית, אם בחרת מטרה של ירידה במשקל, המחשבון עובד על משקל היעד ולא על המשקל הנוכחי, בעוד השק מניח חיה במשקל תקין.

מעבר לזה, יש עדות מחקרית שהוראות ההאכלה על תוויות מזון נוטות להעריך יתר על המידה את הצורך הקלורי, במיוחד אצל חיות מעוקרות ומסורסות.

זו שאלה שחוזרת הרבה, והתשובה מפתיעה. בעוד שאצל כלבים בוגרים הטבלה על השק נוטה להעריך ביתר את הכמות, אצל גורים קורה לפעמים ההפך: חלק מהיצרנים מנחים כמות נמוכה מדי.

הנה דוגמה אמיתית. יצרן מוכר ממליץ לגור בן 3 חודשים במשקל 4 ק"ג לתת 84 גרם ביום. נעשה את החשבון: 84 גרם כפול הצפיפות הקלורית שלהם נותן כ-360 קלוריות ביום, שהן מקדם של כ-1.8 כפול צריכת האנרגיה במנוחה. אבל זה בדיוק המקדם של כלב בוגר. לפי הנחיות NRC ו-WSAVA, גור בשלב גדילה מוקדם, עד 4 חודשים, צריך כ-3 כפול צריכת האנרגיה במנוחה. כלומר היצרן נותן פחות ממחצית ממה שהנוסחה הקלינית קובעת.

דרך אחרת לבדוק את זה היא אחוז ממשקל הגוף. 84 גרם לגור של 4 ק"ג הם 2.1 אחוז ממשקל הגוף, בעוד הסטנדרט המקובל לגור הוא 5 עד 8 אחוז. 2.1 אחוז זו מנה של כלב בוגר, לא של גור בגדילה.

אז מה עושים? שני המספרים הם נקודת פתיחה, והמדד האמיתי הוא מצב הגוף. גור צריך להיות רזה מעט, שאפשר להרגיש את הצלעות בקלות אבל לא לראות אותן. שוקלים כל שבוע. אם הגור רזה, עייף או לא עולה במשקל כמצופה, הכמות על השק נמוכה מדי ושווה לעלות אליה.

אין מספר אחיד, כי זה תלוי בצפיפות הקלורית של המזון. כלב בוגר מסורס במשקל 30 ק"ג ובמצב גוף תקין צורך בערך 1250 עד 1450 קלוריות ביום, וזה מתורגם לכ-320 עד 370 גרם ממזון בצפיפות 3900 קלוריות לקילוגרם. אותו כלב על מזון בצפיפות 4300 יאכל כ-290 עד 340 גרם. לכן תמיד מחשבים לפי קלוריות ולא לפי גרמים.

כף שטוחה מכילה בערך 15 גרם מזון רטוב בסגנון פטה. מזון עם נתחים ברוטב פחות דחוס, ולכן כף תשקול כ-10 עד 13 גרם. לדיוק מלא שוקלים כף מלאה פעם אחת על משקל מטבח. לשם השוואה, פאוץ׳ סטנדרטי מכיל 85 או 100 גרם, פחית קטנה כ-156 גרם ופחית גדולה 400 גרם.

RER הוא Resting Energy Requirement, הצריכה הקלורית במנוחה מוחלטת. הוא מחושב כ-70 כפול המשקל בקילוגרמים בחזקת 0.75. MER הוא Maintenance Energy Requirement, סך הקלוריות ביום כולל פעילות, עיכול וויסות חום. MER מתקבל מהכפלת ה-RER במקדם אחד שנקבע לפי שלב החיים, מצב העיקור, רמת הפעילות והמטרה.

BCS הוא Body Condition Score, דירוג מצב גוף בסולם של 1 עד 9. הבדיקה נעשית במישוש ולא בעין. מעבירים כף יד על בית החזה, ואם מרגישים את הצלעות בקלות בלי ללחוץ, זה תקין. אם צריך ללחוץ כדי למצוא אותן, יש עודף משקל. במקביל מסתכלים מלמעלה, צריכה להיראות מותן ברורה, ומהצד הבטן צריכה להיאסף כלפי מעלה. הדירוג התקין הוא 4 עד 5. כל נקודה מעל 5 שווה בערך 10 אחוז מעל משקל היעד.

הרבה יותר ממה שרוב האנשים מניחים, ובעיקר בפירות. הערכים המקובלים לכל 100 גרם הם: מלפפון 15, סלרי 16, קישוא 17, דלעת מבושלת 20, כרוב 25, אבטיח 30, שעועית ירוקה 31, תות שדה 32, מלון 34, ברוקולי מבושל 35, גזר 41, תפוח 52, אוכמניות 57, אפונה 81, תפוח אדמה מבושל 87, בננה 89 ובטטה מבושלת 90.

כדי להבין את הסדר גודל: כלב בוגר מסורס במשקל 10 ק"ג צורך בערך 550 קלוריות ביום, ותקציב התוספות שלו הוא כ-55 קלוריות. בננה בינונית של 120 גרם היא כ-107 קלוריות, כלומר כמעט פי שניים מכל התקציב היומי ובערך 19 אחוז מהצריכה היומית שלו. לעומת זאת 150 גרם מלפפון הם 22 קלוריות בלבד.

מכאן נובע כלל מעשי פשוט. ירקות עתירי מים כמו מלפפון, קישוא, סלרי, גזר, כרוב ושעועית ירוקה הם כלי מצוין במיוחד בתקופת הרזיה, כי הם נותנים נפח ותחושת מלאות כמעט בלי קלוריות ומקלים על חיה שמרגישה רעבה. פירות מתוקים ופחמימות עמילניות כמו בננה, אפונה, בטטה ותפוח אדמה נכנסים לחשבון ממש כמו חטיף, וצריך לספור אותם.

מה שאסור בשום כמות: ענבים וצימוקים מכל סוג, וגם תמר הינדי. חומצה טרטרית היא הגורם הרעיל המשוער, וכלבים חסרים את מנגנוני ההפרשה של חומצות אורגניות ולכן היא מצטברת בכליות וגורמת לאי ספיקה חריפה. לפי המדריך הווטרינרי של MSD, יותר מענב או צימוק אחד לכל 4.5 ק"ג משקל גוף עלול להכיל מספיק חומצה טרטרית כדי לסכן את הכליות, וריכוז החומר משתנה מזן לזן ולכן אין מנה בטוחה ידועה. אסורים גם בצל, שום, כרישה ובצל ירוק שפוגעים בכדוריות הדם האדומות וגורמים לאנמיה, וחתולים רגישים לכך במיוחד. וכן אבוקדו, אגוזי מקדמיה, גרעיני משמש אפרסק שזיף ודובדבן שמשחררים ציאניד, תפוח אדמה ירוק או נבוט ועגבנייה ירוקה עם עלים שמכילים סולנין, וקסיליטול שנמצא במוצרים ללא סוכר וגורם לצניחת סוכר ולנזק כבדי.

שאלה מצוינת, והתשובה היא שזה תלוי בכמות ובסוג התוסף. מזון מלא ומאוזן מתוכנן כך שהוויטמינים והמינרלים מסופקים ביחס לקלוריות, בהנחה שהחיה אוכלת את הכמות שנותנת לה את מלוא האנרגיה. כשמורידים מהמנה כדי לפנות מקום לתוספים, מורידים גם חלק מאבות המזון האלה.

כלל האצבע הקליני הוא שעד כ-10 אחוז מהקלוריות מתוספים, המרווח הבטוח של המזון המלא סופג את זה בלי ליצור חוסר. זה בדיוק כלל ה-10 אחוז של החטיפים, אבל חשוב להבין שהוא חל על כל מה שמזיז את המנה, לא רק על חטיפים.

ההבחנה החשובה היא בין סוגי התוספים. שמן הוא קלוריות בלי מיקרו-נוטריאנטים, כלומר אנרגיה בלי ויטמינים ומינרלים, ולכן כל קלוריה שלו שמחליפה מזון מלא מדללת את התזונה. חטיפים מעובדים דומים. לעומת זאת ירקות דלי קלוריות כמו מלפפון, ברוקולי וגזר דווקא מוסיפים ויטמינים וסיבים, ולכן הם לא מדללים אלא מעשירים. לכן המחשבון מזהיר על דילול רק כשהקלוריות הריקות, שמן וחטיפים ופירות עמילניים, עוברות 10 אחוז, ולא סופר ירקות עשירים באותה מידה.

עד 10 אחוז מסך הקלוריות היומיות. זה הכלל שמופיע בהנחיות WSAVA ו-AAHA לתזונה, והוא נועד לשמור על האיזון התזונתי של המזון המלא. חשוב להבין שהחטיפים באים במקום חלק מהמנה ולא בנוסף אליה. כלב שצורך 1000 קלוריות ביום יכול לקבל עד 100 קלוריות מחטיפים, ואז המנה שלו יורדת ל-900 קלוריות. בפועל, שישה חטיפים בינוניים ביום אצל כלב של 20 ק"ג שווים בערך 24 גרם פחות מזון יבש.

גור עד גיל 4 חודשים, ארבע ארוחות ביום. מגיל 4 עד 8 חודשים, שלוש ארוחות. מגיל 8 חודשים ומעלה, שתי ארוחות ביום. חתולים בוגרים מעדיפים כמה ארוחות קטנות, ולכן שתי ארוחות זה מינימום. בגזעים גדולים ועמוקי חזה חשוב במיוחד לפצל לשתי ארוחות לפחות ולא לתת מנה אחת גדולה.

מחשבים על משקל היעד ולא על המשקל הנוכחי, כי רקמת שומן צורכת הרבה פחות אנרגיה מרקמה רזה. קצב הירידה הבטוח בכלב הוא 1 עד 2 אחוז ממשקל הגוף בשבוע. בחתול הקצב איטי יותר, 0.5 עד 1 אחוז בשבוע. אצל חתולים ירידה מהירה מדי או צום מסכנים בליפידוזיס כבדית, ולכן אין להרעיב חתול לעולם. חתול שמפסיק לאכול במשך יומיים או יותר מחייב פנייה דחופה לווטרינר.

כן. אחרי עיקור או סירוס הצורך הקלורי יורד בכ-20 עד 30 אחוז, בעיקר בגלל ירידה בקצב חילוף החומרים ובפעילות. אם ממשיכים באותה כמות, עלייה במשקל היא כמעט ודאית. מומלץ לעדכן את הכמות תוך מספר שבועות מהניתוח ולעקוב אחרי מצב הגוף.